יוגה היא תרגול גופני בשדה רוחני

"יוגה היא תרגול גופני בשדה רוחני ותרגול רוחני בשדה גופני" (ציפי נגב)

מהרגע ששמעתי את המשפט האלמותי הזה מפיה של ציפי נגב, מורת דרך מופלאה ומפתחת גישת היוגה האינטגרטיבית, משהו בתוכי התעורר. המשפט הזה הדהד בי כמו צופן סודי, מבקש להיות מפוענח לא בשכל, אלא ברמת החוויה עצמה.

במסגרת השתתפותי בתוכנית הכשרה למורות ביוגה אינטגרטיבית, חוויתי את הקסם שהמשפט הזה מחולל. תחושת הפיצול שחשתי בין עולמות הגוף, הרוח והנפש הייתה אצלי כה מוחשית שחשבתי שזה נורמלי להרגיש ככה.  רק במהלך התוכנית הבנתי התחושה והצלחתי, לראשונה, לחבר את החלקים השונים של עצמי שחיו בניתוק זה מזה.

מה שהפתיע אותי עוד יותר היה לראות את התהליך הזה מתרחש גם בקרב המורות האחרות. ראיתי אותן מתמסרות לתהליך רב-ממדי הכולל תרגול גופני, עיסוק בתכנים פנימיים ורוחניים, ואיך כל זה משפיע על חייהן בצורה עמוקה. התהליכים שהתרחשו במסגרת התוכנית סיקרנו אותי מאוד. 

ניסיתי להבין - מה בדיוק מתקיים במרחב הזה? מה הופך את החוויה הזו לעוצמתית ומשנת חיים? 

מכאן יצאתי למסע רוחני בעצמי, אך כזה עם תוקף אקדמי. נרשמתי ללימודי תואר שני בפסיכותרפיה גופנפש ורוח באוניברסיטת חיפה, מתוך רצון לחקור לעומק את הצופן הזה. לשמחתי, פרופ' אביהו שושנה הסכים ללוות אותי במחקר, וציפי נגב הסכימה שאתמקד בחקר מקרה של תוכנית ההכשרה שלה. כך נולדה התזה בנושא: "תרגול גופני בשדה רוחני: תהליכים גופניים, נפשיים ורוחניים וטרנספורמציה עצמית בקרב מורים ליוגה".

במחקר עלו ארבע תמות מרכזיות המשקפות את מהות התהליך הטרנספורמטיבי שעוברות מורות ליוגה אינטגרטיבית:

1. המניעים להצטרפות: גיליתי שרבים מגיעים ליוגה מתוך כאב או חוסר איזון - פיזי, נפשי או רוחני. זה היה מרגש לראות כיצד הצורך הזה הופך למנוע של שינוי עמוק.

2. חוויית התרגול: הייתי עדה לשינויים מדהימים - המורות חוו טרנספורמציה בתחושת הגוף שלהם, באיכות התרגול, ובאופן שבו הן תפסו את עצמן. 

3. גורמי השינוי: הבנתי עד כמה קריטיים הם הקשר עם המורה, העומק של פילוסופיית היוגה, רכישת "שפת הרוח", והכוח המדהים של קבוצה תומכת. אלה לא רק כלים - אלה מפתחות לשינוי עמוק.

4. השפעות ארוכות טווח: הדבר שריגש אותי יותר מכל היה לראות כיצד השינויים האלה מחלחלים לכל תחומי החיים. המורות דיווחו על שינוי עמוק בתפיסת העצמי, בגישה לחיים, וברצון להעביר את הידע הזה הלאה ולהשפיע על אחרים.

עבורי, כתיבת התזה הייתה הרבה יותר מפרויקט אקדמי - היא הייתה מסע של טרנספורמציה אישית. דרך המחקר והכתיבה, חוויתי בעצמי את העוצמה של החיבור בין גוף, נפש ורוח. למדתי לא רק להבין את התהליכים האלה, אלא לחיות אותם.

בעולם שבו אנחנו חווים יותר ויותר ניתוק - מעצמנו, מגופנו, מהסביבה - יש מקום להבנה של תהליכים מהסוג הזה.  דווקא בימים של מלחמה, כאב וחוסר ודאות, משמעותו של החיבור לכל חלקי עצמנו מתעצמת שבעתיים. אנו מוצאים את עצמנו יותר מתמיד זקוקים לדרכים להתחבר מחדש - לא רק לחלקים השונים בתוכנו, אלא גם לאחרים סביבנו, למשמעות בחיינו, ולתקווה בתוך הכאוס. המציאות הקשה והשברירית שאנו חווים מדגישה את הצורך העמוק שלנו במשאבים פנימיים של חוסן, במציאת שלום פנימי וחיבור.

התובנות מהמחקר פותחות פתח ליישומים טיפוליים וחינוכיים מגוונים של היוגה. אני מאמינה שיש כאן פוטנציאל עצום לתרום לרווחה הנפשית ולחוסן של אנשים רבים, במיוחד בתקופה מאתגרת.

אם תרצו לקרוא את התזה המלאה ולצלול עמוק יותר לתובנות ולממצאים, תוכלו למצוא אותה כאן.

אסיים בתודה גדולה לציפי נגב על המרחב הבטוח שמאפשר כל כך הרבה תהליכי ריפוי והתפתחות. על האפשור להתבונן, לחקור, לשמור על סקרנות בריאה, להיות בעמדת פליאה ולחזור לעצמי כל פעם מחדש. בנוסף, אני מודה לפרופ׳ אביהו שושנה שליווה את המחקר בסקרנות ועניין, האיר עבורי מקומות חדשים ובעינים טובות ומגדלות תמך לאורך כל הדרך.

נ.ב. אני באמת מתרגשת לשמוע את החוויות והתובנות שלכם בנושא. האם גם אתם חוויתם תהליכי שינוי דומים? מה עזר לכם בדרך? אשמח לשמוע בתגובות.